ציורי הפרחים הצבעוניים המוצגים בתערוכה נוצרו בשנה האחרונה ועימם מוצגים כמה ציורי ראש מלפני עשור – אלו שני מוטיבים מובהקים ביצירתה של ביאנקה אשל גרשוני מזה שנים רבות. אחת ההפתעות שמעוררים ציורים אלה, בעלי הצבעוניות העזה והמבע העוצמתי, היא שאין הם מלווים בנוכחות חומרית של אמצעי הציור. לפנינו הדפסות מקבצים דיגיטליים של ציורים שנוצרו בעזרת תוכנת מחשב – אמנם בעבודת יד אך ללא נייר ומכחולים.

ביאנקה אשל גרשוני (ילידת סופיה, בולגריה 1932) היא אמנית בעלת מגוון רחב של יצירות במדיומים שונים שהחלה להתבלט בשדה האמנות בשנות השישים. אף שלמדה ציור ופיסול במכון אבני בתל אביב, היא גיבשה תחילה את שפתה האמנותית בתחום התכשיטים, אותו למדה בכוחות עצמה. גישתה המקורית ויוצאת הדופן ניכרה כבר בשלב מוקדם באופי הפיסולי של התכשיטים ובשילוב של חומרים יקרים, כמו זהב ואבנים טובות, עם חומרים פשוטים וזולים שאינם מקובלים בעולם הצורפות, בהם פלסטיק, נוצות צבעוניות ובובות זעירות. התעוזה ושבירת המחיצות בין האמנות והאומנות, בין העשייה המקצועית לבין המשחק הילדותי, בין היפה לבין היפה מדי והמתקתק (קיטש), בין הסיפור האישי לסמלים אוניברסליים, הולידו בשנות השמונים פיתוח של פסלים ותבליטים גדולים ומרובי פרטים. עבודות אלה זכו להערכה והוצגו בתערוכות רבות, ובכללן תערוכת יחיד במוזאון תל אביב לאמנות ב-1985. עבודה מתקופה זו מאוסף מוזאון הנגב לאמנות מוצגת בתערוכה הנוכחית.

הפרחים נכחו בעבודותיה של ביאנקה אשל גרשוני מראשית דרכה בתכשיטים, בפסלים ובציורים. בתרבויות שונות אומצו פרחים מן הטבע באופנים שונים: אם כקישוט לבית או לגוף או כנושאי משמעויות סמליות בהקשרים של אהבה, ברכה וחיים, לעומת היותם סמל לחלופיות החיים, הקמילה והמוות. ביצירותיה של אשל גרשוני ממלאים הפרחים לעתים קרובות את כל התפקידים הללו. ציורי הפרחים המוצגים בתערוכה משקפים את אהבתה ליופיים של הפרחים, כמו היו תכשיטים יקרי ערך, ואת הכמיהה לטבע שבשנים האחרונות הוא עבורה רק זיכרון, משום שאין היא יוצאת עוד מביתה. חלק מהפרחים נדמים להופעתם בטבע – שדה כלניות, שתיל רקפות פורחות – ואחרים הם המצאה חופשית, כמו צמח בעל פרחים בצבעים שונים. פה ושם היא מוסיפה כותרת, למשל "פריחה ביום סגריר" המרמזת על תפקיד הפרח וציורו בעידוד מצב הרוח.

הראש שכיח אף הוא בציור ובפיסול של ביאנקה אשל גרשוני, ועל פי רוב נושא תווי היכר המזוהים עם דיוקן האמנית. אין אלו בהכרח דיוקנים המצוירים מתוך התבוננות ישירה באמצעות מראה, כמקובל בסוגה זו. אלו ציורי ראש מן הזיכרון, שהוא לרוב זיכרון פניה של האמנית בעיני עצמה, לעתים בפה פעור בזעקה ולעתים קרובות, כמו בציורים המוצגים כאן – בעיניים עצומות. האבר החשוב ביותר לאמנות – העיניים – מוצג דווקא כשהן עצומות; המבט מופנה פנימה. ציורי המחשב של הראשים הודפסו והוצגו ב-2010 במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית לרגל זכייתה של האמנית בפרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות.

את דרכה בציורי מחשב התחילה ביאנקה אשל גרשוני לאחר שבנה, אורי, מסר לה את המחשב הישן שלו, חיבר אותה לאינטרנט ודחף אותה להתחבר לעולם העכשווי. הטכנאי שלימד אותה איך להשתמש במחשב גם לימד אותה לצייר באמצעות תוכנת "צייר". מכאן ואילך היא לימדה את עצמה ופיתחה מיומנויות ושליטה במדיום הזה. במובנים רבים זו עבודת ציור לכל דבר, עם דגש על רישום, קומפוזיציה, צבע. להבדיל מציור על נייר, כאן היא יכולה לשמור שלבים מן התהליך ודוגמאות אחדות לכך מוצגות בתערוכה. בשנים האחרונות הציור באמצעות מחשב מעסיק את ביאנקה אשל גרשוני יום יום ויצירתה פורייה מאוד. היא משתפת חברים כשהיא שולחת להם את הציורים כברכות חג או פשוט כמשלוח מדי יום-יומיים. אחד מידידיה הקרובים, המשורר מרדכי גלדמן, שכתב ספר על יצירתה (ויהי במראת הכסף: ביאנקה אשל גרשוני, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007), מפיץ את הציורים באמצעות הפייסבוק וכך מגיעה יצירתה לקהל רחב יותר, עדיין בפורמט הדיגיטלי. ההדפסה מקנה להם ממד נוסף, כמו תצלום או הדפס; ציור מסורתי שמתקיים במציאות טכנולוגית עכשווית.