מוזיאון הנגב לאמנות
יעקב שטיינהרדט (1968-1887), צייר ואמן הדפסים, נולד בז'רקוב, פרוסיה (כיום פולין) ושם החל את דרכו האמנותית. בהמשך הוא למד ציור בברלין אצל האמן הגרמני לוביס קורינת ובתקופת שהותו בפריז (1910-1908) עבד במחיצתו של אנרי מאטיס. כשחזר לגרמניה נקלע למערבולת הזרמים החדשים באמנות שצצו בברלין לפני מלחמת העולם הראשונה. אז נחשף לטכניקת התחריט אשר הכיר לו אחד מראשי האמנים היהודים הצעירים בגרמניה של אותה תקופה- הרמן שטרוק.

לימים גילה שטיינהרדט את עיקר כוחו היצירתי באמנות העדינה של חיתוכי העץ. מפעלו האמנותי הראשון בטכניקה זו הושלם ב- 1923 בהגדה של פסח. הטקסט שלה הודפס בטכניקת הליתוגרפיה ועוצב בידי פרנציסקה ברוך. היתה זו ההגדה המודרנית הראשונה שעוטרה בחיתוכי עץ.

האקספרסיוניזם הגרמני נתן את ה"טון" בחיתוכי העץ שך הגדת הפסח: קדרות, חרדה, סיוטים של לפני הזוועה או אחריה. בהדפס המתאר את יציאת מצרים ניתן לראות את האמצעים הסגנוניים ההולמים את התחושות האלו: הזוויתיות, העוויתות, ניגודי השחור-לבן האלימים, הקו השבור, העצבני התזזיתי. התחושה הלילית, הגורלית הפרושה על הכל מאפיינת כמעט את הדימויים בהגדה של שטיינהרדט. אך עם זאת, חיתוכי העץ השחורים, הכהים שולבו ביחד עם נקודות אור לבנות- למשל בהדפס עשר המכות. אתם חלקים בהירים הבולטים כל כך באפלה השחורה מסמלים אולי את התקווה ליציאה מעבדות לחירות, את אלוהי בני ישראל או אלוהות ערטילאית אחרת.

אחרי הגדת הפסח יצר שטיינהרדט איורים לספרי יונה ומשלי וכן סדרת חיתוכי עץ על נושא מכות מצרים.
 
פרציסקה ברוך (1989-1901), המעצבת הגרפית הטיפוגרפית, תרמה להחייאת אוצר אוצר הגרפיקה היהודי העתיק מימי הביניים והרנסנס, וזאת דוקא בימי השיא של המודרניזם באמנות ובעיצוב. הגופנים (הפונטים), הסמלים והלוגואים שיצרה בשנות העשרים והשלושים נמצאים בשימוש גם כיום (לוגו עתון "הארץ", למשל) והפכו לחלק בלתי נפרד מן העיתוב הגרפי העברי והקלאסי.

ברוך נולדה בהמבורג, גרמניה, ולמדה עיצוב גרפי וטיפוגרפי בברלין. כבר כמעצבת צעירה של קליגרפיה עברית יצא שמה לפניה בברלין והיא שיתפה פעולה עם המאורות הגדולים של דור תרבות הספר העברי - חיים נחמן ביאליק, זלמן שוקן, יוסף בודקו ויעקב שטייהרדט. עבורו היא עיצבה את הטיפוגרפיה להגדת הפסח שלו משנת 1923, הנחשבת כיצירתם המשותפת.

בפרוייקט רחב היקף זה התבקשה פרנציסקה ברוך הצעירה על ידי שטיינהרדט, אז כבר אמן נודע בברלין, לעצב את כל הטקסטים עבור דפי ההגדה המאוירים בחיתוכי העץ הקודרים והאקספרסיוניסטים שלו.
את חמישים עמודי ההגדה כתבה ברוך בקליגרפיה ידנית לחלויטן (!) מסוגננת בנוסח כתב אשכנז מימי הביניים, בציפורן ובדיו. האותיות שיצרה, גושי הטקסט, הכותרות, תגי האותיות (סריפים) והאותיות הפותחות (איניציאלים) מהדהדים באופן מושלם את האקספרסיוניזם השחור, הסוער והעגום שבחיתוכי העץ של שטיינהרדט.

ההשראה לעיצתוב האותיות הגותי הייתה 'הגדת פראג' המפורסמת (1526), אחת ההגדות העבריות הראשונות שהודפסו באופן משוכלל ומאויר בעקבות המצאת הדפוס, ונחשבת ליצירת מופת בתחום זה.
בנייה ועיצוב אתרים Atar2b