מוזיאון הנגב לאמנות מתכבד להציג את תערוכתה המוזיאלית הראשונה של נירית טקלה, מהאמניות הבולטות בשדה הציור העכשווי בישראל. ציוריה של טקלה מדברים בה־בעת בלשון יחיד ובלשון רבים, כאשר הם מתחילים מן הפן האישי וממשיכים אל עבר משמעות חברתית ותרבותית, הכרוכה בזהותה כבת קהילת ביתא ישראל. התערוכה נירית טקלה: כרומטיק פורשת בפנינו מבט מקיף על יצירתה של טקלה דרך מבחר ציורים המייצגים את ייחודיות שפתה האמנותית ואת מגוון הנושאים שנמצאים בלב עיסוקה האמנותי.

אוצר: רון ברטוֹש

המוזאון ייפתח שוב ב -20.9.23 עם התערוכה "כרומטיק" של האמנית נירית טקלה

בתערוכת היחיד הנוכחית של האמנית ענת פרופר גולדנברג היא מבקשת "לסגור מעגל" ולסכם פרק ביצירתה. ראשיתו
בתכנית הרזידנסי בה השתתפה באתונה בשנת 2018 , המשכו בתערוכת היחיד "שיר הנשים המחכות" בגלריה בארי
בשנת 2022 וסיומו בחללי מוזאון הנגב לאמנות.

התערוכה ברשות הציבור מוקדשת לציירי הרחוב ולדימוי החזותי שבחר כל אחד מהם לייצגו. היא עוסקת ביוצרים
ובדמות היוצר. שילוב הדמויות בתערוכה נובע מהרצון לראות את דמות היוצר דרך העיניים של הצופה. עבור האמן,
התקשורת עם הקהל משמשת כלי דרכו ניתן לראות את היצירה ואילו התערוכה מאפשרת להרהר על הדמות ועל
מי שיצר אותה. הדימוי או הדמות נוצרים בהשראת הסביבה ואופן הביצוע של היצירה נגזרים ממנה ומתנאי המקום.
הדימויים — תו ההיכר של האמן — בין אם הם לקוחים מן המציאות או מן המיתולוגיה, הם מספרים סיפור. הצופה,
העומד מול היצירה, מקיים עם הדמות דיאלוג על תחושותיו ורגשותיו.

התערוכה "חיבור פשוט" של תלמידי המצוינות עוסקת כולה בחיבורים. נושא זה, שעבר כחוט השני בין הפרויקטים והתכניות השונות היווה מפתח לעבודות האמנות בתערוכה: חיבורים של טכניקות, חיבורים של מגמות, של צבעים ועוד.

ריקוד הוא על פי רוב הבעה אילמת של רעיון כמו גם אפשרות לפרוק מתח ולמצוא פורקן. בדומה לכל אמנויות המופע הוא מובע בחלל מסוים ובזמן נתון.
בתערוכה "תזוזה" האמנים בחרו להנציח תנועה וריקוד שמהדהדים לזמנים שונים, ומבטאים פולחן, סכסוך והקרבה. המתח שבין האמנות לבין התנועה עובר כחוט השני לאורך כל התערוכה וקושר את העבודות בחלל ובזמן.

בובות, מכוניות, קוביות לגו, חיות פרווה או דמויות משחק מפלסטיק הן חלק מהדימויים שמוצגים בתערוכה. התערוכה
בים-בם-בום מפגישה צעצועים ומשחקים עם יצירות אמנות, ומזמינה את הצופה לנוע מעולם הילדות אל המשמעויות
התרבותיות הרחבות המקופלות בעבודות האמנות.

התערוכה "אוקיינוס" היא הזמה למסע פנים תודעתי – של האמנית וגם של הצופה – שיטוט בעולם של השערות, מהלכים לא גמורים, שתיקות, חזרות אינסופיות, נוכחות הריק; הזמנה לנקודות מבט מתחלפות: מקרוב, מרחוק, מבעד לפתח ואל תוך החשיכה.

העבודות ההיברידיות והמסתוריות של עדי פלומן (נולדה 1987 בראשון לציון; חיה ועובדת בתל אביב) מחברות חפצים ודימויים, בין העולם הידני והדיגיטלי, בין משטח לנפח ובין יצירת אמנות והמסגרת המקיפה אותה. העבודות העמלניות, שמקבלות לעתים קרובות השראה מדימויים שנמצאו באינטרנט, מושכות את עינינו ומבקשות להטיל ספק במה שנדמה לנו שאנו רואים; להביט מעבר לפני השטח של
הדברים — למרות שהם מפתים — ולהעריך את מהות עוצמתם של חפצים מעשה ידי אדם. תהליך היצירה של פלומן כולל בניית מודלים ממחושבים בתלת־ממד, הדפסתם והצגתם במסגרות שהיא מעצבת. היא מכנה את העבודות "פסלים דיגיטליים בהדפסת דיו בתוך מסגרות אמן".

"לשבור את המסגרת", "לחשוב מחוץ לקופסה", אלו הם ביטויים המתייחסים ליצירתיות בדפוסי החשיבה המקובלים. עבור יוצרי קומיקס, המשבצות והריבועים הם המגרש הביתי שלהם. כעת כולנו סגורים בקוביות, בקפסולות, עוטים עלינו שריון ושכבות הגנה, אבל הלב רוצה לפרוץ החוצה ומייחל לקשר ולמגע אנושי. אמנות הקומיקס, למרות שהמסגרת היא מרכיב חשוב בה, באופייה היא פורצת גבולות; גבולות בין סיפור לציור ובין סוגות אמנותיות שונות.

הכול קרה כל כך מהר! ברגע אחד נסגרנו בבתים עקב נגיף הקורונה ואחרי כחודשיים הורשינו לצאת תחת מגבלות מחמירות; אך האם חזרנו לשגרה או שזו בעצם רחוקה עדיין?

ברוח זו של שינויים תזזיתיים ואי-ודאות מתמשכת, החלטנו על תערוכת בזק שמציגה עבודות אמנות שנוצרו במהלך תקופת ההסגר באביב 2020, ומבטאות את החוויות והרשמים של אמני הנגב ממה שהתרחש בביתם ובסביבתם.

ציורי הפרחים הצבעוניים המוצגים בתערוכה נוצרו בשנה האחרונה ועימם מוצגים כמה ציורי ראש מלפני עשור – אלו שני מוטיבים מובהקים ביצירתה של ביאנקה אשל גרשוני מזה שנים רבות. אחת ההפתעות שמעוררים ציורים אלה, בעלי הצבעוניות העזה והמבע העוצמתי, היא שאין הם מלווים בנוכחות חומרית של אמצעי הציור. לפנינו הדפסות מקבצים דיגיטליים של ציורים שנוצרו בעזרת תוכנת מחשב – אמנם בעבודת יד אך ללא נייר ומכחולים.