התערוכה ברשות הציבור מוקדשת לציירי הרחוב ולדימוי החזותי שבחר כל אחד מהם לייצגו. היא עוסקת ביוצרים ובדמות היוצר. שילוב הדמויות בתערוכה נובע מהרצון לראות את דמות היוצר דרך העיניים של הצופה. עבור האמן, התקשורת עם הקהל משמשת כלי דרכו ניתן לראות את היצירה ואילו התערוכה מאפשרת להרהר על הדמות ועל מי שיצר אותה. הדימוי או הדמות נוצרים בהשראת הסביבה ואופן הביצוע של היצירה נגזרים ממנה ומתנאי המקום. הדימויים — תו ההיכר של האמן — בין אם הם לקוחים מן המציאות או מן המיתולוגיה, הם מספרים סיפור. הצופה, העומד מול היצירה, מקיים עם הדמות דיאלוג על תחושותיו ורגשותיו.

הדימויים הם לאו דווקא אנושיים, והסיפור שהם מספרים חורג מהדמות והמקום. חלק מהאמנים בחרו בדמויות מיתיות ומסתוריות כמו דורי סוּ (Sugar Minkx) שציירה על גבי קיר המוזאון שועל ישן על מצע של צבעים מרגיעים, שנוספה לו עין שלישית. חלקם בחרו דמויות אנושיות עכשוויות כמו דודי שובל (One Love) שבחר לצייר את שחקן ה־ NBA הישראלי דני אבדיה. עבורו מסמלת דמות הכדורסלן משמעת ומסירות. הרקע צבעוני, עמוס ומרובים בו העלים שופעי העליצות, המייצגים בעיני האמן את הפריחה וההתפתחות של התרבות והספורט בישראל. חלקם העדיפו להעלות חיוך על שפתי הצופה עם דמויות הומוריסטיות ומסרים מצחיקים. כזהו, למשל, רמי מאירי ששיחזר במוזאון את ציור הקיר המפורסם שלו "הצעקה", שקישט עד לאחרונה את צומת רחוב קפלן ודרך בגין בתל אביב.אמנים אחרים בחרו בנושא של הצייר בעבודתו: דמות הצייר, מול הגרפיטי כשהוא אוחז בידו את הספריי והטוש, כמו רובן קרפטיאן (TAG#) וגיא בלום (Dioz), כל אחד בסגנונו הייחודי.

אך כל דמות, בין אם היתולית או רצינית, מספרת סיפור : סיפור על בדידות או אמנות, סיפור שיש בו נימה ביקורתית ובעיקר סיפור המקשר לרחוב.

עבור האמנים, הרחוב הוא המצע והאמצעי להעברת המסר. הטכניקות הן מגוונות: גרפיטי, ספריי, הדבקות וחיתוך דמויות. הבחירה באמנות רחוב זולגת למצע שעליו בחרו האמנים לצייר: אין מדובר רק בציורי קיר מרשימים; דניאל ליס (MONKEY RMG) למשל צייר ראש אדום גדול על דלתות מתכת גדולות. חלקם ציירו על ארונות שמצאו ברחוב כמו גיא קפלן (ARTEZACHEN) שבחר שידת עץ כמצע, או אמנים שציירו על בדים גדולים המשמשים להסתרת אתר בנייה. אמני הרחוב חיים ויוצרים מתוך "חיי העיר" וקשורים בנפשם לאורבניות ולמה שהיא מציעה

אבי טל (Spine B7), המייצג את באר שבע בגאון ובגאווה בתערוכה זו (וזה אף מתבטא בשם הרחוב שלו), משלב ביצירה שלו טכניקות ושפות שונות. הטכניקה של  מבוססת על ספריי בלבד. הוא כותב גרפיטי (רייטינג)  לצד אמנות רחוב ריאליסטית. שילוב בין השפות השונות נדיר בקרב אמני רחוב שלרוב מתמחים בגרפיטי רייטינג או באמנות רחוב – מעטים שולטים בשתי השפות בצורה כל כך יצירתית, מדויקת ומעניינת. בעבודה, אשר פותחת את התערוכה הוסיף Spine B7 הבלטות ליצירות שלו – הוא מחבר לקיר חלקים מובלטים כאלמנט נוסף שיוצא מתוך הקיר והציור – ההבלטות הופכות את היצירה לצורנית, בולטת, תלת ממדית ומושכת תשומת לב. אבי טל אף שבר שיא גינס, כאשר צייר את קיר הגרפיטי הארוך ביותר בעולם: ציור קיר בגודל 2,048 מטר ומעל 2,300 פחיות ספריי

פינה מיוחדת מוקדשת בתערוכה לאמן הרחוב המנוח, דמיאן טאב, שנפטר באפריל 2022 לאחר התמודדות עם מחלת הסרטן. דמיאן טאב (במקור טבק) היה במקצועו אנימטור תלת־מימד ונראה שגם היצירות שלו במרחב הציבורי, כמו גם הדמויות המוצגות במוזאון, נמצאות בתנועה קבועה, נפתחות לפנינו, מתפרקות ונבנות מחדש. הדמויות במרבית יצירותיו דינמיות מאוד כאילו קפאו באמצע התנועה.

אמנות רחוב מתרחשת, כמשתמע משמה, בעיקר ברחוב. דרכה מותח האמן ביקורת פוליטית וחברתית כשהוא מגן על זהותו באמצעות שם בדוי, שם במה. בשעתו נתפסה אמנות הגרפיטי כוונדליזם והאמנים הוצאו מחוץ לחוק,ואילו כיום ניתנה להם במה והיצירה שלהם הוכרה כאמנות לגיטימית. הבחירה להכניס את אמני הרחוב למוזאון, שבו תשומת הלב נתונה לפרטים ותנאי התצוגה הם אופטימליים, חושפת את זהותם האמיתית. עתה, כששמותיהם האמיתיים מוצגים יחד עם שמות הרחוב, הם זוכים להכרה הראויה שנמנעה מהם עד כה.

גרפיטי ואמנות רחוב הם כרטיס כניסה חינם לתערוכה גלובלית, שמשתנה כל הזמן, גדלה ומתפתחת. אמנות רחוב יוצרת ומניעה דיאלוג אמנותי בין עובר האורח לאדריכלות ולחיים האורבניים בעיר. לפעמים אמנות הרחוב משבשת, פוגעת וחורטת את נוכחותה על הקיר. לפעמים היא מעירה את הקיר הציבורי לחיים, ומאפשרת לנו הצצה צבעונית ומרגשת לתוך עולמו הפרטי של היוצר ולעולמנו שלנו כצופים. בשני המקרים, נוצרת תקשורת בלתי אמצעית בין הצופה לבין המסר שהוטבע עבורו על הקיר.

אוצרת התערוכה: נירית דהן

ייעוץ אוצרותי: דרור הדדי, בלוגר בנושאי גרפיטי ואמנות רחוב