מוזיאון הנגב לאמנות מתכבד להציג את התערוכה באר המשאלות של אנה פרומצ’נקו. פרומצ’נקו (נ. 1952) היא אמנית רב־תחומית שיצירתה משלבת פיסול, ציור, צילום ווידאו ופעמים רבות כרוכה בהוצאת אובייקטים מהקשרם המקורי והטענתם במשמעות פואטית חדשה, כפי שהיא עושה גם במיצב שלפנינו. התערוכה הנוכחית מוקדשת למיצב באר המשאלות ­– עבודה תלוית־מקום הכוללת וידאו, סאונד ופיסול ופוערת באר מים בלב חלל התצוגה.

דימוי הבאר, הנטוע עמוק במסורת המקראית ובמרחב הארץ־ישראלי, מהווה נקודת מפגש בין צורך קיומי למשמעות סמלית. כמקור מים, הבאר היא מקור חיים, אך היא גם מגלמת את תלות האדם בטבע ואת שבריריות הקיום – ייבושה, סתימתה או הרעלתה הם איום ממשי, לא כל שכן במרחב המדברי. כחלל עמוק ונסתר, הבאר עלולה להפוך לבור של נפילה, לכידה ומוות ובה בעת מייצגת מרחב פנימי של זיכרון, תת־מודע ורבדי נפש חבויים. מתוך כפל הפנים הזה, בתרבויות שונות חוזר הרעיון של "באר משאלות" – מעין שער מטפיזי של תקווה, אמונה וקסם, שבו משליך האדם את כמיהותיו ותפילותיו אל מעבר לנראה ולעכשווי.

באר המשאלות של פרומצ'נקו מוצבת כאובייקט פיסולי על רצפת המוזיאון. עבודת הווידאו המשולבת בינות אבני הבאר יוצרת אשליה של מים עולים ויורדים באיטיות, בקצב נשימה. לצד הבאר מוצב ספסל אבן כהזמנה למבקרים לשבת, להאט ולשהות בחוויה. ניתוקה של הבאר מהקשר של שימוש ותועלת מאפשר לה לפעול כמרחב של הרהור: היא אינה עוד יעד לבקשת משאלה, אלא אתר טעון שבו התנועה בין התמלאות להתמעטות מדגישה את המתח שבין תקווה לאובדן ובין נוכחות להיעלמות – כפי שמביעה אחת משורות השיר הנשמעות בלחישה ברקע: "מֵרֹב מַיִם \ לֹא רוֹאִים אֶת הַמַּיִם".

אוצר: רון ברטוֹש