"לשבור את המסגרת", "לחשוב מחוץ לקופסה", אלו הם ביטויים המתייחסים ליצירתיות בדפוסי החשיבה המקובלים. עבור יוצרי קומיקס, המשבצות והריבועים הם המגרש הביתי שלהם. כעת כולנו סגורים בקוביות, בקפסולות, עוטים עלינו שריון ושכבות הגנה, אבל הלב רוצה לפרוץ החוצה ומייחל לקשר ולמגע אנושי. אמנות הקומיקס, למרות שהמסגרת היא מרכיב חשוב בה, באופייה היא פורצת גבולות; גבולות בין סיפור לציור ובין סוגות אמנותיות שונות.

בהגדרתו הבסיסית קומיקס הוא רצף של דימויים, שכל דימוי בו עומד בזכות עצמו, בעל משמעות וערך אסתטי, אך קסמו של המדיום מתרחש כאשר מניחים את הדימויים זה לצד זה ומקבלים משמעות רחבה יותר. כאשר אמני הקומיקס מחברים דימויים על הדף, בין אם זה רומן גרפי עב כרס או שלוש משבצות על העטיפה של מסטיק "בזוקה", העיקרון נשמר; אמנות של עריכה מקצבית של כל רובדי היצירה, מרגע קבלת ההשראה, זיקוק הרעיון, בחירת המילים, הסגנון, הטכניקה ועד בחירת הצבע. אך לא רק רצף הדימויים מבדל את הקומיקס משאר האמנויות החזותיות, אלא גם החיבור בין תמונה ומילה כתובה; השילוב הייחודי הזה מאפשר לשתי אמנויות העומדות בזכות עצמן להיפגש על במה חדשה ולייצר דיאלוג. ואכן, אמני הקומיקס מגדירים את יצירתם, לא רק כמדיום אמנותי, אליו ניתן ליצוק תוכן, אלא כשפה של ממש, בעלת סמלים ומוסכמות, שעבורם זו הדרך הטבעית ביותר להתבטא. ברוח התקופה, שבה המכשירים הסלולריים והאפליקציות המתלוות אליהם הפכו את האדם למקלידן /פטפטן/ מגיב משולח רסן. כולנו מצלמים תמונות, מעלים לרשת, משתפים, מעדכנים ומתעדכנים בכל רגע וכולם בשיחות זום. זום זום זום, כוורת רוחשת של פיסות אינפורמציה ופייק ניוז. די!

לכן בתערוכה זו הקומיקסים שותקים. הדמויות לא צריכות הרבה טקסט בשביל לספר נראטיב מורכב בעל זרמי עומק. יוצרות ויוצרי הקומיקס עצמם הם גיבורי הסיפור, ובסדרת דיוקנים עצמיים הם מפנים את מבטם פנימה ובגילוי לב חושפים בפנינו את עולמם.

"זאב זאב" של הילה נועם מתייחס לתאוות בשרים ומאבק פנימי. מתן כהן מתמודד עם בדידות, גלעד סליקטר עם חיפוש ואובדן, אלון ברייאר עם אימה, דן אלון ועובדיה בנישו עם ניתוק ואדישות, אסף חנוכה עם שאיפות, עינת צרפתי עם אימהוּת, עומר הופמן עם זיכרונות ילדות, ועבודת הווידאו של נמרוד רשף בוחנת יצירה במרחב מוגבל. אילנה זפרן מציעה לנו בעבודתה פתרון ייחודי כשהיא שוברת את המחיצה בין עולם הדמיון למציאות. לא, זה לא זום, זה קומיקס! היצירה לא מוכנה יותר להתכנס בד' אמותיה, וכמו גיבור-על היא עפה לכיוונך מתוך המסך.

משהו הולך להישבר, קראש!!! משהו פורץ את המסגרת. בוום!!!

האם זו ציפור? האם זה מטוס? לא, זה אדם יצירתי עם עיפרון ביד.

עם עיפרון ביד יוצא אורי פינק למסע בעקבות תולדות הקומיקס העברי שמסיים את התערוכה בקומה התחתונה.