מהו הדבר שקרה? מתי ואיפה? ההתרחשויות בעבר והזיכרון ממלאים תפקיד משמעותי בעבודותיה של דוריס ארקין כחומר מחומרי הפיסול; החפצים מהם הורכבו הפסלים מתפקדים כנשאים של מידע חומרי, היסטורי ותרבותי.

כבר במבט ראשון, עוד בטרם נתעמק באסוציאציות לזמנים ולמקומות, ניכר בעבודה של ארקין הממד החומרי של העצמים, המודגש על דרך הניגוד: התעשייתי כנגד עבודת היד, המתכת הקשה לעומת האריג העדין; השחור והלבן; המְכלים והריק שבתוכם; עולם המלאכה מול העולם הביתי והאינטימי. הייחוס המגדרי אף הוא צף ועולה בהקשר לחפצים שארקין מצרפת באסמבלאז'ים שלה.
ביסודה של הגישה האמנותית של דוריס ארקין עומד החפץ המצוי (ולמען הדיוק, החפץ שנמצא; מצרפתית: objet trouvé), המוגדר כאובייקט מיוצר או זמין ממקור טבעי (או חלק ממנו) שנעשה בו שימוש כחומר גלם בעבודת אמנות. בשליש הראשון של המאה ה-20 התפתחה צורת אמנות זו בקרב אמני הדאדא והסורֵאליזם, ובצרפם יחד עצמים שונים בזהותם ובפונקציונליות שלהם יצרו אובייקט חדש ופואטי המאתגר מושגים וקטגוריות. בשנות השישים השימוש בחפצים מצויים שב והופיע ואף הורחב על ידי אמנים של תנועות אירופיות כמו "פלוקסוס", "הרֵאליזם החדש" ו"ארטֶה פובֵרָה", ובשנות התשעים בקרב אמנים בריטיים צעירים. אמנות המבוססת על חפצים מצויים מאמצת בהכרח את הזהות והסיפור של החפץ, את מקומו בהיסטוריה ובחברה, כחלק מהמשמעות האמנותית שנותנת בו היצירה החדשה.

העצמים שדוריס ארקין בוחרת, המהווים נקודת מוצא לעבודותיה, מצטיינים בצורניות גאומטרית מופשטת – קובייה, גליל – לרוב ממתכת, כסוג של פסל מינימליסטי מן המוכן. העובדה שהחפצים הללו נזרקו ושרדו אסונות מסייעת לארקין לפתח עבודות שלעתים קרובות מעוררות זיכרון של כאב, אובדן ומוות. לציוד המלאכה הכבדה שמצאה במקומות שונים בארץ הוסיפה ארקין, בעבודת נמלים של חקירה, חיפוש ואיתור, חיבור ותפירה של פריטי טקסטיל עדינים ודקיקים, הד לעולם אלגנטי בורגני שחרב. הֶקשרים בעלי משמעות אישית מזינים אף הם את עבודתה: שילוב הסכו"ם המשפחתי הישן ("ארוחת חג"); הספרות 18 – גיל הגיוס – שהתגלו על מכל לחישול מתכת ("מריטה"); והרושם העמוק והמזועזע שהותירו בה עדויות של נשים צעירות, ניצולות רצח העם היָזידי, על סבלן המתמשך ("שלל מלחמה"). בעוד המניע האישי נותר סמוי ברקע, הרי החומרים המרכיבים את העבודות והמידע הגלוי והמפורט עליהם, מציעים כיווני פרשנות נוספים מתוך החוויה החושית והרגשית.
דוריס ארקין, ילידת אורגוואי 1957, פנתה ללימודי אמנות בגיל מאוחר יחסית, לאחר כעשרים שנות עיסוק בפסיכולוגיה. בחמש השנים האחרונות היא מציגה בתערוכות שונות וזו תערוכת היחיד השלישית שלה.
תודתנו לאמנית על השאלת העבודות לתערוכה.