התערוכה הבינלאומית הנודדת "חוט של מחשבה - סיפורים גלובליים בטקסטיל" מגיעה לישראל.

הבדים הם לב לבה של התערוכה הנודדת של המכון לקשרי תרבות בינלאומיים בשטוטגרט (ifa). התערוכה מעלה כמה שאלות: אילו משמעויות מהותיות ואילו מסרים חבויים בבדים? מהו ייחודם התרבותי? כיצד ניתן לפרשם? מה יכולים הבדים לספר על מוצאם, משמעויותיהם ותפקידיהם החברתיים? אילו טכניקות מסורתיות של טקסטיל ניכסו, הפשיטו, החיו ומיקמו מחדש אמנים עכשוויים?

הבדים מהווים נקודת מפגש של אמנות ומלאכת יד, של מסורת המתוודעת להווה ושל ידע מקומי המצטלב עם מערכות יחסים עולמיות. התערוכה מאירה את האופנים המרובים והמורכבים שבהם האמנים המשתתפים בה עובדים עם טקסטיל. הם מקשרים סיפורים אישיים ואמנותיים לתצורות חברתיות וכלכליות מהמרחב הגלובלי. אמנית הבאוהאוס, אנּי אַלבּרס, תיארה בשנת 1965 את "התופעה של החוט" כדבר מסועף, ללא התחלה או סוף. במבט רחב יותר, החוט מסמן תחום רציף שבו אפשר לחשוב שוב על יחסים ולבנות מחדש קשרים והקשרים.

האמנית יוּדית ראום פיתחה עבור התערוכה את המיצב "מרחב הבאוהאוס", המוקדש לסדנת האריגה של הבאוהאוס. אנו מתוודעים במיצב לבדים שנארגו מחדש ולחומרים היסטוריים, בתצוגה שתוכננה במיוחד כדי לפרוש את סיפור ההצלחה הבלתי-רגיל של הסדנה; זו מוצגת בשישה פרקים.

בכל מקום בעולם אפשר למצוא עדות לאופן השילוב המורכב של הבדים בהיסטוריה של התרבות והתעשייה. בתערוכה הנוכחית, בשיתוף פעולה עם אמנים ואוצרים מקומיים, ייתוספו עבודות אמנות, מיצגים ופעולות שייצרו סיפור חדש. סיפור זה יותאם להקשרי הטקסטיל בכל אתר ויחבר את התערוכה אל אמנים הפועלים בארצות השונות ואל מרקמיה המיוחדים של כל ארץ.

*

בישראל נוספו לתערוכה הנודדת חמישה אמנים: בותינה אבו מלחם, גילי אבישר, קטיה אויכרמן, ורדה גצוב, אילנה רווק. העבודה בבדים ובחוטים תופסת מקום מרכזי ביצירתם, ובמידה רבה מאפיינת את אמנותם: אם באריגה וברקמה בטכניקות מסורתיות, ואם בשימושים שונים בבדים שנאספו וחוברו ליצירת אובייקט חדש. הממד המקומי משתקף ביחס לנוף ולהיסטוריה ובסיפורים האישיים של האמנים שבמרכזם חוויה של זיכרון היסטורי כאוב, של הגירה ושאלות של זהות לאומית ומגדרית, ושל שאיפה לשמר ולהנציח מורשת תרבותית שאבדה. המפגשים בין העבר להווה, בין החלקים לבין השלם ובין מסורות הטקסטיל לבין המעשה האמנותי העכשווי, מפרקים את הגבולות השגורים בין מלאכה לאמנות ומעניקים לסיפור האישי והמשפחתי ממד אוניברסלי.

שימוש בבדים, שטיחים וחוטים ובטכניקות של תפירה, אריגה, סריגה ורקמה זוכה למקום בולט באמנות הישראלית העכשווית. כמה תערוכות חשובות כבר הוקדשו לתופעה זו, הפורצת גבולות מגדריים ואבחנות בין אמנות לעיצוב. בתערוכה הנוכחית לא ניתן היה אלא להציג מבחר מצומצם של אמנים שיצירתם משתלבת בקו הרעיוני של התערוכה. עבודותיהם של שני אמנים ישראלים, נועה אשכול וערן שרף, נכללו בתערוכה הבינלאומית הנודדת. נועה אשכול, הידועה בתחום המחול, יצרה גם שטיחי קיר. והאמן יליד ישראל, ערן שרף הוסיף מיצב חדש לתערוכה בבאר שבע.

.אמנות הטקסטיל בישראל קשורה גם לפרק התערוכה המוקדש לבאוהאוס (ומוצג בגלריית טרומפלדור). כאשר נפתח בירושלים ב-1935 בית הספר "בצלאל החדש" הוא פעל ברוחו של בית הספר הגרמני הנודע. כעבור מספר שנים הקימה בו יוליה קיינר את מחלקת האריגה, בה למדו ויצרו בהשראת הרעיונות והסגנונות שפותחו בסדנת האריגה של הבאוהאוס.