מוזיאון הנגב לאמנות מתכבד להציג את תיאטרון הטבע של אבישי פלטק – תערוכה מוזיאלית ראשונה לאמן, שבה הוא פורש בפנינו מבט מקיף על הנוף המקומי כמרחב תיאטרלי ומאתגר את תפיסת הטבע השגורה.

אבישי פלטק (נ. 1975, קיבוץ נחשונים) הוא בוגר האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל,  תוכנית חילופי סטודנטים במכללת סנט מרטינס לאמנות ולעיצוב בלונדון (CSM) ולימודי ההמשך במדרשה לאמנות במכללת בית ברל. פלטק מתמחה בציור, רישום והדפס, ובמהלך יצירתו המגוונת גם עסק בצילום, וידאו ומיצג, אך לעולם מתמקדת אמנותו בנוף המקומי.

במידה רבה פלטק הוא צייר נוף, אולם כאן ראוי לחדד: הנופים בציוריו אינם שולחים מבט אל האופק אלא מציבים בפנינו מראה נוף קרוב. פרח, שיח, עץ, שורת עצים, דחליל, חיית בר, מבנה, פנס – אלה הם גיבורי ציוריו, כאילו היה הנוף דמות, והאמן – צייר דיוקנאות. אם כן, מדויק יותר לתארו כצייר דיוקנאות־נוף. ואמנם, באמצעות רתימת מנגנונים פסיכולוגיים כדוגמת האנשה ופראידוליה, בציורו הנדיב והמסוגנן ממיר פלטק את תנוחות הטבע לתכונות האדם בשורה של מחוות אנושיות, חילופי מבטים ומבעים רגשיים. מזיגת האנרגיה של החי בממלכת הצומח מאפשרת מערכת יחסית אינטימית יותר בין האדם לטבע (ולנוף) שמתוכה עולה ונרקמת דרמה, מעין "תיאטרון הטבע".

אדם הולך בטבע. הוא מכיר את המיתולוגיה של הטבע, הוא למד את מטען האידאולוגיות שהושרשו בו (הוא מפוכח מהן או שותף להן); והוא יודע על המלחמות, התביעות והמחירים. אך אדם ההולך בטבע גם זוכר את הפליאה ממנו, מתגעגע למחוזות ילדותו. יצירתו של פלטק מזכירה בשלל צורות את יחסינו המורכבים והמרובדים עם הנוף ואף את חוויותיו מן  השנים האחרונות בין שתי הפריפריות – בין ביתו בקיבוץ כברי, שממנו נאלץ להתפנות, לנגב שבו התחילה המלחמה – ובה בעת, מאתגרת את התפיסות הרווחות של הנוף המקומי באמצעות האנשתו. פלטק בורא אפוא טבע הנתפס כישות סובייקטיבית, יחידאית, נוכחת, ערה וחיה, העונה לצופה בדמותו; נוף תיאטרלי שממזג מציאות (ריאליזם) ודמיון (סוריאליזם).

האמן אינו מציע טבע כמפלט או כקישוט, אלא כישות. בתיאטרון הטבע של אבישי פלטק אין תפאורה ניטרלית, אלא נוכחות חיה עם מחוות, מצבים ומצבי תודעה משלה. הנוף חדל מלהיות רקע והופך למפגש אנושי.

אוצר: רון ברטוֹש