ניסלביץ'

רבות נכתב על אריה ארוך, שעבודתו זוכה להוקרה נרחבת בקרב אמנים, קהל, מוזאונים והמדינה (חתן פרס ישראל, 1971). ארוך, יליד חרקוב, אוקראינה, הגיע לארץ כנער עם משפחתו ב-1924 והתחיל להציג תערוכות בשנות השלושים. ב-1948 הצטרף לקבוצת "אופקים חדשים" אולם חשיבותו והשפעתו בשדה האמנות בישראל החלה באמצע שנות החמישים ובמהלך שנות השישים כשציורו נטה לכיוונים אחרים מאלה שאפיינו את המופשט של "אופקים חדשים" ונבדל מכל אופני הציור המקובלים עד אז בארץ.

לצד האמנות ארוך גם היה דיפלומט. במחצית הראשונה של שנות השישים לאחר שובו משליחותו כשגריר בשוודיה התיישב בירושלים ועסק בכמה נושאים וטכניקות. "בין חיפושיו, כפי שהוא עצמו תיאר את עבודתו באותן שנים, בולטת קבוצת קומפוזיציות גיאומטריות עם צורות מלבניות, מן הציורים המופשטים ביותר שעשה. שפתו החזותית של ארוך בעבודות אלה מבוססת על צורות פשוטות, ראשוניות נקיות, שטוחות, שפה המדגישה את פעולת הציור. האספקט הצורני, המסדר והמארגן, המתון והשקט, רחוק מכל הקשר איורי נראטיבי, שעומד במרכז ציורים אלה, מנוגד, למשל, לציורי הפנדה שעשה במקביל." (מרדכי עומר, אריה ארוך, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2003, עמ' 223).

לקבוצת ציורים אלה ששולטים בהם צבעי לבן ואוקר-חום בהיר משתייך גם הציור מאוסף מוזאון הנגב לאמנות. לצורה הגאומטרית המרכזית צמוד כתם שחור עמום המתעקל ימינה שכמו נושא עליו את אותו מלבן לבן (מעין רגל של שולחן) ויוצר תחושה של חוסר יציבות. מוסיפה לרושם הלא יציב כתובת באותיות קיריליות בתחתית הציור ש"נופלת" ונעלמת לתוך המסגרת. למרות חלקיותה ניתן לקרוא את השם "ניסלביץ'" – הלא הוא שם המשפחה המקורי של אריה ארוך לפני שעוברת. הכנסת כתב וכתיבה בתוך ציורים אינה יוצאת דופן בעבודתו של ארוך – אם זה כתב ידו בעברית ("בית אדום [מה נשמע בבית]", 1960) או תוספת של שלט רחוב ("רחוב אגריפס", 1964). אולם כתב רוסי והכנסת שמו המקורי על הציור הוא נדיר. ייתכן שזהו הד לשלט שם המשפחה שנשמט מהדלת (המלבן הלבן מופיע גם בציורים בצורה אנכית באופן המזכיר דלת). בתקופה זו הופיעו ביצירתו של ארוך היבטים שונים של זיכרונות מילדותו ונעוריו בחרקוב. ציור פסטל ללא כותרת מ1966-1964 כולל כיתוב בעיפרון באותיות קיריליות: חרקוב, אוקראינה, איבן (אולי כשם גנרי של גבר אוקראיני, או מישהו ספציפי שזכר). ציורים מסדרת "צקפר" מ1962-1961 מהדהדים שלט לחנות של סנדלר שהאמן זכר מילדותו בחרקוב. דימויי הכובע הצבאי הרוסי הופיעו באותן שנים בציוריו. ייתכן שהמפגש עם האדריכלות, האקלים והנופים של צפון אירופה, בעת שהותו בסטוקהולם בירת שוודיה במסגרת תפקידו, העיר בו זיכרונות מילדותו באוקראינה.

הציור הוצג בתערוכה רטרוספקטיבית לאריה ארוך שהתקיימה במוזיאון תל אביב לאמנות ב-2003 ובתערוכה "לידת העכשיו" במוזאון אשדוד לאמנות ב-2008, תערוכה שהוקדשה לעשור של שנות השישים במסגרת סדרת תערוכות העשורים שהתקיימה באותה שנה במוזאונים בארץ.