מסוף הרכבת למפעל הפוספטים 'אורון'

הנגב נתפס לרוב כ"שממה" שיש לגבור עליה, כיעד לפיתוח. כמה מהמיזמים הללו מצאו דרכם לעבודות אמנות שיש בהן גם ממד של תיעוד היסטורי. כזה הוא הטריפטיכון הצילומי של מיכה בר-עם, המראה את הקמת מסוף הרכבת באורון, מולבש כאסתטיקה מודרניסטית תעשייתית על הנוף ההררי הנראה ברקע. כך משתקפת כפילות הערכים ביחס למשאב הטבע הזה – הממד הרציונלי, היעיל, המודרני, מול זה הטבעי, הבראשיתי, הבלתי משתנה.

מכרה הפוספטים באורון הוא הראשון מסוגו שהוקם בנגב בשנת 1951. לאחר פתיחת קו הרכבת מבאר שבע לדימונה ב-1965 הוארך הקו דרומה למפעלי הפוספטים ונפתח ב-1970. הקו שימש להובלת פוספטים, אשלג ומחצבים נוספים מהנגב לרחבי הארץ ולנמלי אשדוד וחיפה.

מיכה בר-עם, מחשובי הצלמים של ישראל, הרבה לצלם במדבר שהוא אחד האתגרים הקשים שעומדים בפני צלמים בגלל האור הבוהק והמרחבים הפתוחים. נוכחות של מבנים ולו זמניים או מאולתרים מציעה נקודת אחיזה. "בצילומים של אורון הנושא הזה מתחיל להיות מאורגן. יש סדר, בנייה של משהו" אומר בר-עם. על המרכיב של רשת שתי וערב שמאפיין גם עבודות אחרות שלו בר-עם מסביר: "הכל מתחיל מהמסגור הבסיסי שהמצלמה מחייבת. האתגר לצלם, היוצא לשטח עם מצלמה בפורמט מלבני או ריבועי, הוא הניסיון להכניס למסגרת את מה שהעין רואה. כשאתה נתקל בעוד מסגרת שנמצאת בשטח – זה מאתגר אותך. מה שצולם באורון היו השלבים הראשונים לבניית מסוף להובלת פוספטים. מה שבולט לעין כאן הוא החוץ-פנים, קונטרסט חזק מאד, בעיקר בצילומי שחור לבן וזה מתקבל כמעט דרמתי." (מתוך ראיון בקטלוג התערוכה "דרומה: מיכה בר-עם צילומים" במוזאון הנגב לאמנות, 2013, עמ' 18-17).

מיכה בר-עם בוויקיפדיה