נוף-יער

ליאון אנגלסברג עלה לארץ ב1957 מפולין, שם נולד ולמד באקדמיה אמנות לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא התיישב בירושלים ושם חי ויצר עד מותו. מן הסטודיו שלו בשכונת אבו-תור נגלו לפניו המראות המדהימים של נופי ירושלים שהיו לנושא מרכזי ביצירתו. אנגלסברג תפס מקום מיוחד משל עצמו בקרב ציירי נוף הארץ. הוא לא השתייך לקבוצה כלשהי או למגמות שרווחו באמנות בישראל. על אף שחי בבדידות ולא התרועע עם אמנים או עם אספנים, זוכה ציורו של אנגלסברג להערכה רבה בקהילת האמנות.

עם פטירתו של אנגלסברג נתגלה אוצר של יצירות בסטודיו האמן ובדירתו, והוא הנחיל בצוואתו את כל עזבונו למדינת ישראל ולמטרות ציבוריות שונות. מתוך העיזבון מוזאון הנגב לאמנות בחר מספר ציורים לאוסף, עיקרם ציורי נוף.

הנופים של אנגלסברג על פי רוב טעונים במתח פנימי, בעיקר בשמיים ובמה שמתרחש בהם. לעתים קרובות זו עננה הרובצת מעל שמי ירושלים, או כמו בציור זה, משהו הנראה כמו ארוע מטאורולוגי יוצא דופן של עננים ואור, גשם וסערה. ציור זה מיוחד גם משום שהוא מצויר על בד אנכי, בניגוד לפורמט האופקי שרווח בציורי נוף. בעוד שהמבט על הנוף בטבע הוא מבט הנע לאורך קו האופק מצד לצד, החיתוך של הקומפוזיציה כאן לאורך מזמינה את המבט בתנועה מלמטה למעלה ובחזרה. העצים הרעננים שעל הקרקע החומה לעומת השמיים הדרמתיים, בגווני סגול וצהוב.

"היציאה אל הנוף והציור בטבע, שהיו לשגרת יומו, שימשו לו מעין ריטואל של עקירה מעולמו המסוגר והגדרת עצמו במרחב הסובב. ציור הנוף היה בבחינת "פסאדה" המגוננת ומסתירה על יצירתו האמנותית האינטימית והחסויה, ובאמצעותה ניהל דיאלוג מורכב עם העולם החיצון, ובכלל זה עם סגנונות ומושגים מתחום האמנות ועם קהל ערטילאי של צופים ומבקרים." (תמר מנור-פרידמן, ליאון אנגלסברג: רטרוספקטיבה, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2006, עמ' 18)

ליאון אנגלסברג במרכז מידע לאמנות ישראלית