קטגורית אמנות: צילום

אילנה רווק עלתה לארץ ב-1947 ומאז 1960 היא מתגוררת בנגב. למדה ציור ופיסול במרכז לאמנות חזותית בבאר שבע ומאוחר יותר השתלמה שם בהדפס, באמנות נייר ושלוש שנים אריגה, תחום שהפך לשפה האמנותית שלה. אילנה רווק לימדה אמנות שנים רבות במרכז אמנויות לנוער בבאר שבע ועבדה כמדריכה במוזאון הנגב בתחום האמנות והארכאולוגיה. עבודתה העשויה בטכניקות אריגה מסורתיות מוקדשת ברובה לנגב, לרשמיה מהנוף, מהאנשים, מההיסטוריה והארכאולוגיה באזור.

"רבדי" היא עבודה אחת מסדרה בת ארבעה חלקים שמוקדשת לשיטפון במדבר: השיטפון במפל עבדת, סחף שנוצר עם  השיטפון, סחופת, כל הצמחים והאבנים שמתאספים, ובסוף רבדי שמצטבר שכבה על גבי שכבה. על המקור לעבודה מספרת אילנה רווק: "ראיתי את השיטפון כשהייתי במצפה רמון, הרבה שנים לפני שלמדתי אמנות אבל זו חוויה שנשארה בזיכרון. השתמשתי כאן בטכניקה של טפסטרי (רב ערב) שבה לא רואים את חוטי השתי, למעט במספר מקומות בהם השתמשתי בחוט פשתן עבה לא שזור והשתי נגלה." (מתוך ראיון עם נירית דהן, 2019).

השטיח הוצג בתערוכה הבינלאומית "חוט של מחשבה" שהתקיימה במוזאון הנגב לאמנות בסתיו-חורף 2019.

הנגב נתפס לרוב כ"שממה" שיש לגבור עליה, כיעד לפיתוח. כמה מהמיזמים הללו מצאו דרכם לעבודות אמנות שיש בהן גם ממד של תיעוד היסטורי. כזה הוא הטריפטיכון הצילומי של מיכה בר-עם, המראה את הקמת מסוף הרכבת באורון, מולבש כאסתטיקה מודרניסטית תעשייתית על הנוף ההררי הנראה ברקע. כך משתקפת כפילות הערכים ביחס למשאב הטבע הזה – הממד הרציונלי, היעיל, המודרני, מול זה הטבעי, הבראשיתי, הבלתי משתנה.

מכרה הפוספטים באורון הוא הראשון מסוגו שהוקם בנגב בשנת 1951. לאחר פתיחת קו הרכבת מבאר שבע לדימונה ב-1965 הוארך הקו דרומה למפעלי הפוספטים ונפתח ב-1970. הקו שימש להובלת פוספטים, אשלג ומחצבים נוספים מהנגב לרחבי הארץ ולנמלי אשדוד וחיפה.

מיכה בר-עם, מחשובי הצלמים של ישראל, הרבה לצלם במדבר שהוא אחד האתגרים הקשים שעומדים בפני צלמים בגלל האור הבוהק והמרחבים הפתוחים. נוכחות של מבנים ולו זמניים או מאולתרים מציעה נקודת אחיזה. "בצילומים של אורון הנושא הזה מתחיל להיות מאורגן. יש סדר, בנייה של משהו" אומר בר-עם. על המרכיב של רשת שתי וערב שמאפיין גם עבודות אחרות שלו בר-עם מסביר: "הכל מתחיל מהמסגור הבסיסי שהמצלמה מחייבת. האתגר לצלם, היוצא לשטח עם מצלמה בפורמט מלבני או ריבועי, הוא הניסיון להכניס למסגרת את מה שהעין רואה. כשאתה נתקל בעוד מסגרת שנמצאת בשטח – זה מאתגר אותך. מה שצולם באורון היו השלבים הראשונים לבניית מסוף להובלת פוספטים. מה שבולט לעין כאן הוא החוץ-פנים, קונטרסט חזק מאד, בעיקר בצילומי שחור לבן וזה מתקבל כמעט דרמתי." (מתוך ראיון בקטלוג התערוכה "דרומה: מיכה בר-עם צילומים" במוזאון הנגב לאמנות, 2013, עמ' 18-17).

 

מיכה בר-עם בוויקיפדיה