מיכה בר-עם, מעמודי התווך של הצילום בישראל, מסייר ומצלם במרחבי הדרום מאז שנות החמישים. במרוצת השנים תיעד במצלמתו היבטים שונים בחיי האזור: את תופעות הטבע המרשימות של המדבר, את העיירות החדשות בנגב ואת העולים החלוצים שהתיישבו בהן, את חקלאי הקיבוצים והמושבים, את הבדואים וישוביהם, את תמרוני הצבא, מנהיגים ואזרחים מן השורה, ילדים וזקנים, שווקים ושיכונים, פסטיבלים ושגרת היום-יום.

את מגוון הנושאים הללו בר-עם מצלם בתנאי תאורה משתנים – מאור השחר החיוור ועד אור החשמל הלילי – ומנקודות מבט מגוונות: לעתים זהו מבט מן האוויר על קרקע המדבר ולעתים נקודת מבט נמוכה ואלכסונית של האדריכלות החדשה. הקומפוזיציות שלו מעידות על משיכה לסדר גיאומטרי ולשיווי משקל דינמי, תוך תשומת לב לפרטים. אלא הם מקצת מן המאפיינים של שפתו הצילומית של מיכה בר-עם, אשר לאורך השנים צילם מאות אלפי צילומים ברחבי ישראל וגם מחוצה לה, מהם רבים שהפכו לדימויי מפתח. כ- 80 מעבודותיו שצולמו בדרום הארץ נבחרו לתערוכה במוזאון הנגב לאמנות.

מיכה בר-עם, יליד ברלין 1930, עבר במהלך חייו האישיים והמקצועיים בצמתים מרכזיים בחיי הארץ והמדינה. ב- 1936 עלה עם משפחתו לארץ וב- 1948 לחם בשורות הפלמ"ח במלחמת העצמאות. לאחר מכן היה מייסד וחבר קיבוץ. הוא עבר כצלם עבור עיתונים רבים, מ"במחנה" ו"דבר לילידם" ועד ה"ניו יורק טיימס". הוא תיעד את משפט אייכמן, את מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה. מאז 1968 בר-עם חבר בקולקטיב הצלמים הבינלאומי "מגנום" ויצירתו זוכה להערכה בעולם. הוא ייסד את המחלקה לצילום במוזאון תל אביב לאמנות ועמד בראשה (1992-1977), הציג תערוכות רבות, פרסם ספרים וזכה בפרסים יוקרתיים, בראשם פרס ישראל לשנת 2000.

מרבית התצלומים שהוצגו בתערוכה נוצרו במשך עשרים וחמש השנים שבין 1954 ל- 1979, תקופה של התפתחות ובנייה ברחבי הנגב. כמעט כל המקומות השתנו לבלי הכר והתערוכה מזמנת לצופים מפגש מפתיע עם רגעים ודמויות מן העבר, היסטוריה של חיי היום-יום. לא מעט "רגעים" כאלה הפכו לתמונות מופת, לדימויים שביטוים השתמר מעבר לזמן ולמקום שבו נקלטו על ידי המצלמה. זה כוחה של אמנות הצילום: לשמר את הרגע ולו הבנאלי ביותר, ולהפכו למאורע חזותי מרשים, הנותר חרות בזכרון ומעורר מחשבות – לא רק על אופי המקום אלא גם על תוקף העדות ועל טבעו של הצילום.