קבוצת "הברביזון החדש" היא תופעה מרעננת וחשובה בנוף האמנות בישראל, ואף מעבר לה. בקבוצה חמש אמניות ישראליות, אשר התחנכו באקדמיות לאמנות בברית המועצות ומאוחר יותר בישראל ובאירופה, היוצאות יחד אל מחוץ לסטודיו לצייר מתוך התבוננות, בדרך כלל בסביבה עירונית.

הן מציעות גרסה עדכנית למסורת הציור באוויר הפתוח (en plain air), אשר שורשיה בראליזם הצרפתי של המאה ה-19. מתוך התנגדות לתנועה הרומנטית ולפורמליזם באמנות יצאו ציירים ליער פונטנבלו ולכפר ברביזון הסמוך אליו על מנת לצייר מהתבוננות ישירה את נופי הטבע ואת חיי היום-יום של איכרים ופועלי חקלאות עניים. ל"אסכולת ברביזון" נודעה השפעה רבה על הציור באירופה ובארצות הברית. עם השנים, הציור בחוץ התמקד בנופים "ציוריים" ומרהיבים. ציורי נוף במסורת זו קיימים גם באמנות הישראלית.

קבוצת "הברביזון החדש" שהתגבשה לפני כשלוש שנים – לכל אחת מהאמניות יש גם קריירה עצמאית – חוזרת לנקודת המוצא: הסתייגות מ"אמנות על אמנות" ומעיסוק פנים-תרבותי ברעיונות ובמושגים, ובחירה להפגיש את האמנות עם מציאות עכשווית יום-יומית, ליצור אמנות על החיים ובתוך החיים. הציור בתנאי השטח מייצר מפגש בלתי אמצעי עם הרחוב הישראלי ועם מושאי הציור. מלאכת הציור אורכת מספר שעות ובמהלכן האמניות רואות קטע מחייהם של האנשים במקום, משוחחות איתם ולזמן-מה הופכות לחלק מעולמם. "אנו שואפות להגיע להבעה מרבית של פשטות ודיוק ציורי, בכדי שנוכל לחלוק את תוצאות התבוננותנו עם קהל הצופים. אנו מחויבות למצוא שפה ציורית המתאימה למה שאנו רואות", הן מצהירות.

בעקבות ההזמנה להציג במוזאון הנגב לאמנות באו חברות הקבוצה לבאר שבע ובחרו לצייר בשוק העירוני. הסקרנות להכיר מקרוב את האוכלוסייה הבדואית משכה אותן לחלק שבו יש להם נוכחות בולטת. בביקור נוסף של שלוש מחברות הקבוצה הן התמקמו מול התחנה המרכזית, שטח הנמצא בשלבי בנייה ובעל מראה כאוטי ומבולבל. האתרים והנושאים שנבחרו לציור מעידים על המשיכה של האמניות להוויה משתנה ודינמית, לתיעוד נטול אקזוטיקה או ייפוי המציאות, לצבעוניות עזה, ולמפגשים אקראיים עם אנשים ועם הסביבה.