לאחר שש שנים של תערוכות מתחלפות, מוזאון הנגב לאמנות גאה להציג תערוכה מאוסף המוזאון המשתרעת על כל חלליו ובה יצירות בתחום הציור, הפיסול, הרישום וההדפס וכן עבודות וידאו. האוסף התחיל להתגבש בהדרגה בשנות השישים כאשר המוזאון לאמנות היה עדיין אגף במוזאון הנגב לארכאולוגיה. אולי יש בכך כדי להסביר את הנוכחות הבולטת של יצירות ישראליות משנות החמישים והשישים והדבר מתבטא גם בתערוכה. בשנים האחרונות האוסף מתרחב והצטרפו גם יצירות חדשות יותר.

תצוגת אוסף של כל מוזאון לאמנות – כתצוגה קבועה או כתערוכה זמנית – נועדה מטבע הדברים לחשוף את המיטב, אך היא מגלה תמיד גם מגמות והעדפות תרבותיות של מייסדיו ומנהליו. במוזאונים גדולים ומרכזיים יש להעדפות אלה השפעה ניכרת על קהילת היוצרים ועל פניה של התרבות המקומית בכלל. האם ניתן לזהות מגמות כאלה גם במוזאון עירוני קטן וצדדי, שהנהלתו התחלפה תדיר, ללא תקציבי רכישה או אספנים שתורמים לו? התערוכה "חומרים למחשבה" היא הזדמנות להרהר על מהותו וחשיבותו של מוזאון מקומי; האם יש לו אופי ייחודי? האם האוסף משקף  תהליכים מכוונים או שמא התהווה באופן אקראי כהד למגמות שבמוזאונים המרכזיים?

תצוגת האוסף של מוזאון הנגב לאמנות מצביעה על כמה מאפיינים: מקום נרחב מוקדש לאמנות מופשטת מישראל בציור ובפיסול, שרק בחלקה מוצגת עכשיו בקומת הקרקע של המוזאון. בכך האוסף  משקף את הזרם המרכזי באמנות בישראל בין שנות החמישים לשנות השבעים ונוכחים בו כמה מהאמנים הנודעים והבולטים בתחום. לקיומו של זרם אמנותי דרושים לצד המנהיגים גם אמנים מן השורה שהפכו את התופעה לשלטת. עם הזמן הם נדחקו לשוליים וכמעט אינם מוצגים יותר במוזאונים המרכזיים. התערוכה הנוכחית היא הזדמנות לחשוף את פועלם ולהיזכר בתרומתם.

מאפיין נוסף הוא מספרן הגדול יחסית של יצירות העוסקות בנוף ובעיקר בנגב ומוצגות בקומה העליונה. נושא זה מודגש ביצירות שהצטרפו לאוסף לאחרונה, אך גם משקף מגמה מוקדמת באוסף. זוהי שאיפתו של המוזאון להצביע על חשיבותו של הנגב באמנות הישראלית; היותו מקור השראה בזכות נופיו הדרמתיים, כמו גם אתר ניסויים בתחומי התעשייה והחקלאות.

חלק משמעותי באוסף מורכב מעבודות על נייר, בהן רישומים, צבעי מים והדפסים בטכניקות שונות. כמה אמנים ידועי-שם מן העולם וגם מישראל שהתמחו בהדפסים מוצגים בתערוכה. בשנים האחרונות חזר ההדפס להיות מדיום מבוקש על ידי אמנים בני דורות צעירים. בתערוכה מוצגים גם פסלים בטכניקות שונות, גבס ונייר, עץ וברונזה.

התערוכה היא הזדמנות מרעננת להיפגש עם יצירות במגוון סוגים, נושאים וטכניקות, מתקופות שונות לאורך המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21; לפגוש מכרים ותיקים ולהכיר חדשים ולחשוף בפני תושבי הנגב והארץ כולה את המכלול הזה כמקור לחוויה וכחומר למחשבה.