האם קראתן את "סופרמן" כשהייתן צעירות? האם ידעתן שהוא פרי הדמיון של שני בחורים יהודיים מאמריקה? עכשיו תתוודעו לאמניות קומיקס אחרות, שסביר להניח שאינכן מכירות: גיבורות־על של חיי היומיום, שנוצרו על ידי נשים יהודיות.

נשים יהודיות יצרו קומיקס אודות החיים שלהן מאז שנות השבעים של המאה הקודמת, אבל בעת ההיא היה קשה להן, כמו גם לנשים אחרות, להתפרסם בעיתונות המיינסטרים. עיתונות הקומיקס נשלטה על ידי גברים, וברוב המקרים סיפקה ייצוגים של נשים שעברו החפצה ואובייקטיביזציה מינית, כמו גם נרטיבים מיזוגיניים עד כדי אלימות, שהיו אמורים להיות מצחיקים אבל כללו עינוי, השפלה ורצח נשים. בתגובה הפיקו האמניות האלה חוברות קומיקס על טוהרת הנשים, ביניהן חוברת הקומיקס הראשונה שכולה יצירות של נשים, "זה לא אני, מותק", מ 1970- , בעריכתה של טְרינהָ רובינס. כתב עת אחר, שהאריך יותר ימים, היה האנתולוגיה Wimmen's Comix , שפורסמה בין השנים 1992-1972 , בהשתתפות קבועה של אמניות ה"אוטוביוגרפית" אלין קו מֹינסקי קראם, דיאן נו מּין, טרינה רובינס ושרון רודּל.
התכנים של כתבי העת האלה לוּבּו על ידי גל הפמיניזם השני, וטיפלו באתגרים ובבעיות שנשים חוו על בסיס יומיומי – אונס, מיניות, נישואים מפורקים, הפסקות הריון והפלות – כמו גם בסוגיות יהודיות ספציפיות, כגון נישואים עם לא־יהודים, אמהות יהודיות, השתייכות דתית וחוויות ניכור. מאז ועד היום, נשים יהודיות מילאו עמודי קומיקס בקולותיהן ובחוויותיהן, והרימו תרומה משמעותית לז'אנר הקומיקס האוטוביוגרפי.
בדורות קודמים, כאשר המסורת הדתית ביכרּה קולות זכריים על פני נשיים בכתיבה דתית, והעדיפה מלל על פני ייצוג חזותי, נשים יהודיות לא זכו לספר ולאייר את חייהן על נייר. דמיינו דף תלמוד שבו מתועדים קולות של נשים, ולא רק אלה של רבנים. תארו לעצמכן שחלק מהפירושים האלה היו מוחלפים בדימויים, ואז תוכלו לקרוא את הקומיקס האלה לא רק כהרחבה של המסור ת הספרותית היהודית, אלא גם כתיקון של העלמוֹת עין והשמטות קודמות.
"אוטוביוגרפית: וידויים בקומיקס של נשים יהודיות", היא תערוכה הנודדת ברחבי העולם, שראשיתה בכתבה מאת מייקל קמינר שפורסמה בעיתון The Forward , על פי הצעתה של שותפתו לאוצרות, שרה לייטמן. השניים אספו קומיקס מארבע מדינות – ארה"ב, קנדה, בריטניה וישראל – שנוצרו לאורך ארבעה עשורים, וסבים סביב ארבעה נושאים: "להכריע את הטראומה", אודות טראומה אישית ולאומית; "אשר יצר" )על שם הברכה המדוקלמת לאחר השימוש בשירותים(, אודות צרכים גופניים, תענוגות וחרדות; "אם אין אני לי", אודות הזהות היהודית וישראל; ואחרון, "כל המשפוּחה", שם מושם דגש על יחסים ומתחים בתוך המשפחה.
"אוטוביוגרפית" הוא פרויקט יוצא דופן מפני שהוא קורא תיגר על תווית "האמנות הנמוכה" שהודבקה לקומיקס, שכתוצאה ממנה הודר הקומיקס מתערוכות במוזאונים. כאן יש לנו דפי קומיקס מקוריים הממחישים את המיומנות והאומנות המעורבות בתהליך, את הנרטיבים המילוליים והחזותיים המורכבים, את הסימונים, המחיקות והתיקונים. אם תביטו בקפידה, תמצאו בינות לדפים האוטוביוגרפיים מאירי העיניים, הנוגעים ללב, ההומוריסטיים ופורצי הדרך הללו, את ההיא־סטוריה של מעשה היצירה של כל אחת מהאמניות.
ברוכות הבאות לעולם של "אוטוביוגרפית: וידויים בקומיקס של נשים יהודיות".