בתערוכתו של אייל סגל מוצגות שתי עבודות וידאו – שונות זו מזו בנושא, באורך ובפורמט ההקרנה- אשר משותפת להן תפיסה פיוטית-אסתטית ושיטוט ויזואלי במקומות רחוקים מן העין.

ב"מהומות קולומבה" חודרת המצלמה למבנה בטון נטוש שרק יונים מאכלסות אותו. אווירה מסתורית, אפילו מאיימת, מתפתחת עם הצעידה על גבי שכבות של לשלשת, כשנוצות מפוזרות באוויר, ציפורים מעופפות מול חלון מסורג ודמות מטושטשת חולפת בין כל אלה. אין כאן עלילה, אם כי עלילות עבר (למשל הסרט "ציפורים" של היצ'קוק) מזינות את הזיכרון בעת הציפייה; מחוללות שילוב סוריאליסטי בין פיתוי לאימה, בין הסמלי לקונקרטי.

המקום: מיזם חקלאי – תעשייתי, מכון תערובת באזור התעשייה בערבה, אשר נכשל וננטש עוד בטרם התחיל לעבוד. הטבע השתלט על מגדל הממגורה (סילו) הריק והיונים הפכו אותו לקולומבריום עכשווי – בית גידול ליונים – בו הן חופשיות ועצמאיות, מרחפות סביב הפולש המאוים שחדר למרחב המחייה שלהן.

"מכולת זמן", העשויה משני חלקים המוצגים כיחידה אחת, היא עלילתית ותיעודית יותר, אך גם ציורית מאוד. הצילומים נעשו בעת ביקור בנמל אשדוד כאשר האמן נלווה אל אביו, שבצעירותו עבד על אנייה. בעוד שמסך אחד מתעד את המפגש של האב עם זכרונות העבר ועם עולם האניות כיום, מציג המסך השני מנופים רבי עוצמה בתנועה איטית לרוחב המסך. את התפעלות הימאי לשעבר מעוצמת הים ומממדי האניות משלימה התפעלות הצלם מהצבעוניות של המנופים והמכולות המסודרים במערכים גיאומטריים. איזון של ניגודים נשמר לאורך כל העבודה: בין המסך המונוכרומי לבין המסך הצבעוני בתחילת העבודה ובסיומה; בין תמונה מופשטת סטאטית לבין תנועה סואנת וסיפור אנושי; בין הים הפתוח לבין רציפי הסחורות.

הנמל הוא נקודה על פני מסלול התנועה הגלובלי; נקודת חיבור בין עבר להווה, ובין אב לבנו, וגם הוא, כפי שנאמר בסרט על נמלי אירופה, החצר האחורית של המדינה. היופי החזותי השורה על הסרט מסיט אותו מהקשרים עכשוויים וקושר אותו אל מסורת ציורי הנמל ואל אסתטיקת המכונה המודרנית.

אייל סגל יליד ערד, חי ויוצר בתל אביב. הוא בוגר שנקר, בית ספר גבוה לעיצוב, במגמה לתקשורת חזותית (2010). בשנתיים האחרונות הציג ציורים ועבודות וידאו בתערוכות קבוצתיות וזו לו תערוכת יחיד ראשונה.