התערוכה "דם המכבים" מציגה אמנים ואמניות בני דורות שונים המגיבים לזיכרון המלחמה ותורמים לעיצובו. היא מבקשת להדגיש את המשותף ביניהם וגם להצביע על התמורות בהתייחסותם לנושא; להציע הרהור, הזדהות ואולי אף נחמה

תערוכה זו מוקדשת לתגובות אמנותיות בישראל למלחמה ולהשפעותיה הכאובות – החרדה, אימת הקרב, השכול, האבל והזיכרון – ולא רק מלחמת יום הכיפורים: התערוכה מציגה במבט היסטורי גם יצירות שנוצרו בעקבות מלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים, מלחמת לבנון והאינתיפאדה. עבודות של 33 אמניות ואמנים במגוון אמצעים פרושות בכל חללי המוזאון ובכלל זה על קיר החזית, והם מקובצים למספר פרקים.

בקומת הקרקע מוצג הנושא מיתוס וזיכרון. המיתוס – סיפור אידיאלי העובר מדור לדור שחברה מספרת על עצמה ועל קורותיה– מתמקד כאן בגבורת הלוחמים. התפיסה המקדשת את ההקרבה למען הכלל עוצבה באמצעים אמנותיים, בשירה ובספרות בידי דור מלחמת העצמאות, לוחמים ואמנים כאחד. השימוש בדגמים קיימים כמו דימויים מן התנ"ך, ציורו הנודע של פיקאסו "גרניקה" או מוטיב החייל הפצוע, מאפשר לאמנים לסגנן את הנסיון הקשה ולהפכו לסמל. הכאב הגופני והפנימי שחשו הלוחמים מקבל את ביטויו הישיר רק בעבודות מאוחרות של אמנים שלחמו במלחמת יום הכיפורים.

בקומה השניה מוקדש החדר הראשון – חדר הילדים – לאופן בו מחלחלים השכול וזיכרון המלחמה לחיי היום-יום של ילדים, אמהות ומשפחות. ילדוּת בצל אובדן האב מתמזגת בילדות ישראלית עם שפע צעצועים מלחמתיים. גם מחוץ לבית, בטיול ברחבי הארץ, נפגוש כלי משחית המתפקדים כאנדרטאות, ואלה הפכו לעיתים לאתרי משחק ובילוי.

המעבר מן הבית אל שדות הקרב, נושא הפרק הבא, הוא מהיר וחריף. כאן מוצגים רשמים מן המלחמה, מראות קשים של קרב, חרדה וכאב שנשארו לעתים חרוטים בגופם ובנפשם של הלוחמים-האמנים למשך זמן רב. רשמים אלה – שנוצרו על בסיס תיעודי או מן הזיכרון; חלקם ריאליסטיים ואחדים מופשטים או מסוגננים – מתעצבים לאחר שנים רבות בעיבוד האמנותי כזיכרון המלחמה.

פרק הסיום של התערוכה מוקדש לכאב השכול, והוא חוזר גם אל אמני מלחמת העצמאות. שורה בו, מטבע הדברים, אווירת עצבות ופרידה: אמנים ששכלו את בניהם ולוחמים את חבריהם. מוצגות כאן כמה מן היצירות יוצאות הדופן באמנות הישראלית.

התערוכה "דם המכבים" מציגה אמנים ואמניות בני דורות שונים המגיבים לזיכרון המלחמה ותורמים לעיצובו. היא מבקשת להדגיש את המשותף ביניהם וגם להצביע על התמורות בהתייחסותם לנושא; להציע הרהור, הזדהות ואולי אף נחמה