החמור היה כאן הרבה לפנינו ויהיה גם אחרינו. תולדותיו כסמל מקומי ידעו עליות ומורדות, כשם שאנו, החיים כאן, עברנו, עוברים ונעבור אינספור טלטלות תרבותיות ביחסי אדם-זמן-מקום.
החמור – שמוזכר 131 פעמים בתנ"ך, יותר מכל בעל חיים אחר – ושהיה כאן במלוא חשיבותו ותפקידיו בבניין הארץ, לקח חלק וליווה אירועים משמעותיים בתולדותינו, בנאמנות ובענווה, כי זו דרכם של חמורים. הודות לנוכחותם הקבועה בחיי היומיום זכו החמורים להיות מתועדים באלפי תצלומים וכך גם בציוריהם של ציירי ישראל, שתיעדו את מה שראו עיניהם. כשסיימו החמורים את חלקם המרכזי בסלילת רשת כבישי הארץ הנבנית, נעלמו מהמרחב הציבורי לטובת חיים בחולות המדבר לשרת את אלה שעדיין נזקקו להם, וחוזרים לטובת תפקידים חדשים. אנחנו כדרכנו נהגנו בחמורים לאו דווקא כמו שמצווה עלינו ביחסי אדם-בעל-חיים. ברצותנו, העלינו ערכם [= מחירם], ברצותנו השפלנו מעמדם עד עפר. לעיתים גם הענקנו להם חשיבות קמאית מפחידה.
שבעה פסלים: שלושה דורות חלפו בהם לא זכו חמורים לייצוג ולנוכחות באמנות המקומית. לפתע הם חוזרים לככב באמנויות החזותיות – בציור, בפיסול, ובמחול. הפסלים המוצגים בקומת הקרקע נבחרו כנציגי ומייצגי עולם ושפת הפיסול הישראלי העכשווי, בזכות היותם ייחודיים בממדיהם, ברעיונות יוצריהם ובחומרים מהם בוצעו. כל פסל והאמת שלו, ובדומה גם כל חמור בעדר אחד יחד ומיוחד. במצגות הנלוות לפסלים הצלחנו לצרף לתערוכה תיעוד עשרות ציורי חמורים של אמנים ישראלים ושל גדולי הציירים לאורך התקופות בתרבות המערב.
דיאלוג עם התנ"ך וסרט תיעודי: בקומה השניה מוצגים איורים של 14 מעצבים ומאיירים שבחרו משפט תנ"כי שהלהיב את דמיונם, ותרגמו אותו לאמירה מצוירת, כה שונים זה מזה, גם כשהאיורים צוירו על סמך אותו פסוק או סיפור. לצד אלה מוקרן הסרט התיעודי זמן חמור של יכין הירש, והוא מתעד בצילום ובשיחות את מה שקשור ומאפיין דווקא את החמור מכל בעלי-החיים.
166 תצלומים: באולם המרכזי של הקומה השניה מוצגת יצירתם של עשרות צלמים, מחולקים לעשרה נושאים, כשכל אחד מתעד תקופה ומצב בחיינו כאן. תצלומי ארכיון מתעדים עבר שאינו קיים יותר, ותצלומי ההווה מתעדים רגעים שלא ישובו, כשבכולם החמור הינו גיבור האירוע המתועד. לא ניתן לביים חמורים. הצלם מקרב אליו מצלמה, ואילו החמור – כשמריח שאינה גזר ממשיך בעיסוקיו, מאבד את סיכויו להיות דוגמן צמרת, אך אין כמוהו מדד לחיינו כאן – בדואים, יהודים וערבים כאחד.
מדברים על חמורים: החמור השתקן משמש מקור לא אכזב למשלים ולפתגמים, שבאמצעותם ניתן להעביר ביקורת על כל-אדם ועל ההתנהגות האנושית. בחדר הפנימי מוצג מבחר פתגמים אותם ניתן לקרוא, לשמוע בשפת המקור, ערבית, ובתרגום לשפת הסימנים בעברית.
באותו חדר מוצגת דמות החמור כסמל אל-זמני בחיינו ודווקא בלי מילים – באמצעות קריקטורות שהתפרסמו בעיתונות הישראלית. למרות שמשך חיי הקריקטורה היומית בעיתון קצר מאוד, הן מלוות אותנו ומחיות כל פעם מחדש את זיכרון האירועים. התבוננות באוסף הזה מעלה שאלות רבות על ההבדל בין הומור ועלבון.
אוצרת אורחת: ציונה שמשי
נירית דהן
בועז ארד, ורדה גבעולי ואילן גלבר, דוד גרשטיין, משה כץ, רבקה מרגולין, מנשה קדישמן, עופר קוטלר, יוסי אבולעפיה, רחל-אליה אחונוב, יהודית אייל, יעל בר דיין, דודו גבע, רוני דרין, נחום כהן, אבנר כץ , יזהר כהן, מירי לשם פלאי, מיכל לויט, מישל קישקה, דני קרמן, דוד שריר, יכין הירש, צבי אורון [אורושקס], נאסר אישתעי, דניאל אליאלי, א. בירקנפלד, מיכה בר-עם, אליזבט דלזיאל, אלברטו דנקברג, רחל הירש, אעדל האנא, יכין הירש, עדי זוהר, יוסף ליאור, מנחם כהנא, ניר כפרי, אלכס ליבק, גרג מרינוביץ', רגב נתנזון, אוריאל סיני, לפטריס פיטרקיס, קריקוריאן סבוני, הנס [חיים] פין, שמעון קורבמן, אריאל שליט, עמוס בידרמן, דודו גבע, דניאלה דקל לונדון, ערן וולקובסקי , אליעזר [גייזי] צפריר, יעקב אייזנמן
עיריית באר שבע
כיוונים
משרד התרבות והספורט