האור והחושך, הנוף והגוף האנושי, דיוקן וטבע דומם המקובצים בתערוכה הם כמה מוטיבים מתוך סדרות של עבודות שצילמה חנה סהר (נ. 1966) לאורך כעשרים שנה.

תערוכה זו מבקשת לחשוף נקודות השקה וקווי פעולה מתמשכים הממחישים את שפתה האמנותית כיוצרת ייחודית.

הלילה הוא מרחב וזמן שבהם יצרה כמה מעבודותיה הנודעות. הלילה מסתמן כאויבו של הצילום, התלוי לקיומו בתנאי אור. אך הוא גם חושף את המוסתר מבעד לחשיכה. סדרת התצלומים הראשונה שסהר הציגה, "בינגו הנסיכה", הוקדשה לפעילות לילית, גבולית, עולם של שירותי מין, הימורים, מועדונים מפוקפקים, שנקלט במקוטע ובחטף באור פנסי הרחוב או המכוניות על גבי סרט צילום רגיש במיוחד. כעבור למעלה מעשור, בסדרה "אשמורות", יצאה סהר אל נופים ריקים ונידחים, כדי ללכוד בחשיפה ארוכה מאוד את הלילה ואת האור הנצבר בתוך האפלה. השמיים הבהירים והמונוכרומיות של הנוף משווים לתצלומים מראה של ציור רך, מסוג ציורי הנוף האירופי של המאות ה-17 וה-18. תזוזה של ה"זום" קדימה ואחורה במהלך החשיפה יצרה הכפלות המעניקות עומק מתעתע לדימויי הנוף.

מראה לילי יש גם לתצלומים בסדרות "אשלון ביוטי" ו"טבע דומם עירקי" – צילומי סטודיו עם פנסים צבעוניים בחשיפה איטית – כשהדמות המוארת בוקעת מתוך הרקע השחור או נבלעת לתוכו. גם  חסרי הבית הישנים בסדרה "מוטלים" משתייכים לצד הלילי אפילו כשהם מצולמים לאור היום, בעצם החשיפה של מציאות מודחקת שמובלעת ברקע. בסדרה "מוארים" סהר מפנה שוב את המצלמה אל המקום האסור לכאורה, על פי כללי הצילום, ישירות אל השמש המסנוורת, המשחירה את הדימוי לכדי צללית.

באולם הראשון של התערוכה מוצג מבחר עבודות הסובבות סביב האור, החושך והצללים, ומשולבים בהם גם תצלומי דיוקן של בני משפחת האמנית. לעומת הטבע התמים והמפעים ב"אשמורות" וב"מוארים", מוצגת ב"טבע דומם עיראקי" צבעוניות מלאכותית, רעילה, החושפת את המניפולציה שבמעשה הצילום.

האולם המרכזי מוקדש בצידו האחד לדימויי הגוף – גברי, נשי, ומה שביניהם; הגוף הארוטי-פתייני והגוף הכבד וחסר האונים. הדמות העירומה השרועה מתכתבת שוב עם תולדות האמנות. מהעבר השני של האולם דמויות נשים מסדרת "אשלון ביוטי" (איזה יופי – עיראקית ואנגלית), שהאור הזרחני הקורן מפניהן משווה להן לעתים מראה רפאים ולעתים זוהר קולנועי. התאורה הצבעונית המוזרה מלווה את חנה סהר כבר מעבודותיה המוקדמות בסדרה "בינגו הנסיכה".

בחדר האחרון מוצגות עבודות מסדרה פחות מוכרת, "שמשות ולילות". צילום ישיר, שימוש בפילטרים על המצלמה והכפלות יצרו תצלומים דמויי ציור צבעוני מוגזם שהכול בו יצא מפרופורציות.