ראשיתה של התערוכה של נועם רבינוביץ במוזאון הנגב לאמנות הייתה בצעד חריג: זריעה של חיטה בחצר מוזאון הנגב לאמנות ביוזמתו ובביצועו של האמן בסתיו 2015.

בשלב זה רבינוביץ (נ' 1950) החי ויוצר בקיבוץ בית השיטה שבעמק חרוד, לא ידע מה יתפתח מן המהלך הזה. גם צוות המוזאון, שטיפל בחיטה במשך חודשים אחדים עד הקציר, לא ידע. במכלול עבודתו של רבינוביץ לא היה זה מהלך יוצא דופן: זריעה, שתילה ונטיעה של צמחים ועצים הן חלק מהותי מתפיסתו האמנותית – הרצון לגדל ולהצמיח ולקבל השראה  בתהליך התבוננות בלתי פוסק.
מאז ממשיך רבינוביץ לגדל חיטה בחצר המוזאון עם "קבוצת ביקורת" בחצר הסטודיו שלו, והתוצרים האמנותיים של תהליכי התבוננותו עומדים במרכז התערוכה. אליהם נוספו עבודות מסדרות קודמות המשקפות את התעניינותו בעולם הצומח. המבט החקרני של רבינוביץ בוחן את חלקי הצמח השונים, מפרק ומגדיל את היחידות הזעירות כמו מבעד למיקרוסקופ, והן צפות על רקע עשיר בדימויים ובצבע, וממחיש את חדוות הגילוי והפליאה מיפי הטבע. "ההבדל בין המדע לבין מה שאני עושה," אומר רבינוביץ, "הוא שהמדע צריך מסקנה, גם אם הוא לא מוצא אותה. בשבילי המדע הוא קביים של הרגש, הוא עוזר לי לדייק את ההתרגשות. הצורך לנסח דווקא עוזר לי להתמקד במקום החושני והרגשי."
החיטה היא לא רק צמח אלא גם תרבות, מיתוסים ודימויים חזותיים. כמרכיב המזון העיקרי באזורי הים התיכון בימי קדם, החיטה מוזכרת עשרות פעמים בתנ"ך ונמנית עם שבעת המינים שבהם התברכה ארץ ישראל. כיום, רוב החיטה בארץ גדלה בנגב. ב-1906 מצא האגרונום והבוטנאי הארץ-ישראלי אהרון אהרונסון את חיטת הבר ("אם החיטה") בגליל העליון, והוכיח את הקשר בינה לבין החיטה התרבותית. הוא אף ניסה להכליא ביניהן, ובכך היה חלוץ בגישה המובילה כיום במחקר החקלאי.

בין הטכניקות המגוונות שהאמן עובד בהן בולטת הרקמה, עבודת יד עמלנית שמעניקה לרישומים ולציורים חומריות ושכבתיות. פסלי האבן בתערוכה מזכירים את ראשית דרכו של רבינוביץ בשנות השמונים כאשר נודע בפסלי אבן וברזל. תוספת גרעיני החיטה קושרת את האובייקט הכמו-פולחני עם ממשות אורגנית, מושא התבוננותו בשנים האחרונות.
חותמות את התערוכה עבודות שאין להן ממשות חומרית כלל. בסדרות "רישום רץ" האמן מבצע את כל הרישומים בסדרה על גיליון אחד; הרישום נמחק ורישום חדש נוצר, וחוזר חלילה. לפני המחיקה הרישום נסרק והופך לקובץ דיגיטלי, שרבינוביץ מצרף לסרטון המשמר את תחושת המֶשך ואת זיכרון הפעולה. דרך עיני האמן מוזמנים הצופים להתבונן בציורים ובחיטה הממשיכה לצמוח בחצר המוזאון בנגב ובחצר הסטודיו בבית השיטה, כפי שצמחה באותם מקומות לפני אלפי שנים.
תודתנו לאמן על השאלת העבודות לתערוכה.