בובות, מכוניות, קוביות לגו, חיות פרווה או דמויות משחק מפלסטיק הן חלק מהדימויים שמוצגים בתערוכה. התערוכה
בים-בם-בום מפגישה צעצועים ומשחקים עם יצירות אמנות, ומזמינה את הצופה לנוע מעולם הילדות אל המשמעויות
התרבותיות הרחבות המקופלות בעבודות האמנות.

התערוכה "אוקיינוס" היא הזמה למסע פנים תודעתי – של האמנית וגם של הצופה – שיטוט בעולם של השערות, מהלכים לא גמורים, שתיקות, חזרות אינסופיות, נוכחות הריק; הזמנה לנקודות מבט מתחלפות: מקרוב, מרחוק, מבעד לפתח ואל תוך החשיכה.

העבודות ההיברידיות והמסתוריות של עדי פלומן (נולדה 1987 בראשון לציון; חיה ועובדת בתל אביב) מחברות חפצים ודימויים, בין העולם הידני והדיגיטלי, בין משטח לנפח ובין יצירת אמנות והמסגרת המקיפה אותה. העבודות העמלניות, שמקבלות לעתים קרובות השראה מדימויים שנמצאו באינטרנט, מושכות את עינינו ומבקשות להטיל ספק במה שנדמה לנו שאנו רואים; להביט מעבר לפני השטח של
הדברים — למרות שהם מפתים — ולהעריך את מהות עוצמתם של חפצים מעשה ידי אדם. תהליך היצירה של פלומן כולל בניית מודלים ממחושבים בתלת־ממד, הדפסתם והצגתם במסגרות שהיא מעצבת. היא מכנה את העבודות "פסלים דיגיטליים בהדפסת דיו בתוך מסגרות אמן".

"לשבור את המסגרת", "לחשוב מחוץ לקופסה", אלו הם ביטויים המתייחסים ליצירתיות בדפוסי החשיבה המקובלים. עבור יוצרי קומיקס, המשבצות והריבועים הם המגרש הביתי שלהם. כעת כולנו סגורים בקוביות, בקפסולות, עוטים עלינו שריון ושכבות הגנה, אבל הלב רוצה לפרוץ החוצה ומייחל לקשר ולמגע אנושי. אמנות הקומיקס, למרות שהמסגרת היא מרכיב חשוב בה, באופייה היא פורצת גבולות; גבולות בין סיפור לציור ובין סוגות אמנותיות שונות.

הכול קרה כל כך מהר! ברגע אחד נסגרנו בבתים עקב נגיף הקורונה ואחרי כחודשיים הורשינו לצאת תחת מגבלות מחמירות; אך האם חזרנו לשגרה או שזו בעצם רחוקה עדיין?

ברוח זו של שינויים תזזיתיים ואי-ודאות מתמשכת, החלטנו על תערוכת בזק שמציגה עבודות אמנות שנוצרו במהלך תקופת ההסגר באביב 2020, ומבטאות את החוויות והרשמים של אמני הנגב ממה שהתרחש בביתם ובסביבתם.