תערוכה במוזיאון הנגב לאמנות מעבודותיה של אנה טיכו, מגדולות וגדולי האמנים בישראל, היא אירוע מיוחד, בין השאר בגלל הנדירות שבחשיפת יצירותיה.

ראשיתה של התערוכה של נועם רבינוביץ במוזיאון הנגב לאמנות הייתה בצעד חריג: זריעה של חיטה בחצר מוזיאון הנגב לאמנות ביוזמתו ובביצועו של האמן בסתיו 2015.

מהו הדבר שקרה? מתי ואיפה? ההתרחשויות בעבר והזיכרון ממלאים תפקיד משמעותי בעבודותיה של דוריס ארקין כחומר מחומרי הפיסול; החפצים מהם הורכבו הפסלים מתפקדים כנשאים של מידע חומרי, היסטורי ותרבותי.

בהמשך וכהשלמה לתערוכה "חלומות מבטון", אנו מציגים שתי יצירות אמנות שמתכתבות עם מסורת הבנייה הישראלית ועם האסוציאציות שזו מעוררת: התעוזה והכוח הגלומים בבנייה בבטון, האטימות והקשיחות של החומר, בצד השבירות ונקודות התורפה שלו.

באר שבע הישראלית נבנתה על ידי המדינה כבירת הנגב וכסמל להפרחת השממה, ומשום כך היה לשפה האדריכלית, ובפרט למבנים המרכזיים בה, ממד סמלי, מעבר לחשיבות הפונקציונלית.

האור והחושך, הנוף והגוף האנושי, דיוקן וטבע דומם המקובצים בתערוכה הם כמה מוטיבים מתוך סדרות של עבודות שצילמה חנה סהר (נ. 1966) לאורך כעשרים שנה.

כמו האור בתצלומיה, כך דמותה של דליה אמוץ בשדה האמנות בישראל היא חמקמקה וקשה להגדרה. בין אנשי האמנות והצילום ידועה דליה אמוץ (1994-1938) כיוצרת מקורית, בלתי מתפשרת, בעלת שפה אמנותית ייחודית, עומק אינטלקטואלי וקריירה קצרה.

מוזיאון הנגב לאמנות מצטרף לשורה של מוזאונים וגלריות בארץ ובעולם המציגים תערוכה לציון יום הולדתו השמונים של אוסוולדו רומברג – האמן הישראלי-הבינלאומי, יליד בואנוס איירס, ארגנטינה (1938).

תערוכתה של אתי אברג'ל מתפרשת על כל חללי המוזיאון כמיצב מתמשך הבנוי מפרקים ובהם, כמו ביצירה מוזיקלית, מוטיבים חוזרים, דיאלוגים צורניים וחומריים ועוצמות משתנות.

לאחר שש שנים של תערוכות מתחלפות, מוזיאון הנגב לאמנות גאה להציג תערוכה מאוסף המוזיאון המשתרעת על כל חלליו ובה יצירות בתחום הציור, הפיסול, הרישום וההדפס וכן עבודות וידאו.
האוסף התחיל להתגבש בהדרגה בשנות השישים כאשר המוזיאון לאמנות היה עדיין אגף במוזיאון הנגב לארכאולוגיה. אולי יש בכך כדי להסביר את הנוכחות הבולטת של יצירות ישראליות משנות החמישים והשישים והדבר מתבטא גם בתערוכה. בשנים האחרונות האוסף מתרחב והצטרפו גם יצירות חדשות יותר.

התערוכה "מסעות" מתמקדת בעבודות מעשרים וחמש השנים האחרונות ובמיוחד בהדפסים בטכניקות שונות שיצר הלר מאז ראשית שנות האלפיים בסדנת ההדפס ירושלים ובציורים הנלווים להם.

התערוכה היא שיר הלל לגיבורות־העל, הנשים המופלאות שעושות הכול באופן יוצא מן הכלל... ועוד על עקבים.