מוזאון הנגב לאמנות מתכבד להציג את התערוכה תאווה לעיניים של האמנית חן שיש, מהבולטות והפורות בדור האמנים אשר החל לפעול בישראל במחצית שנות ה־90 של המאה ה־20, אמנית בעלת שפת ציור סגולית, עולם ציור מכשף ומזג אמנות נדיב.

התערוכה מרובת העיניים שלפנינו היא פרי של פיתוח, הרחבה והעמקת עיסוקה של חן שיש במוטיב העין, אשר מלווה את יצירתה כבר שלושה עשורים. "רק אחת הלומת חזיון / שעיניה קמות למול החלון / ראתה והבינה לפני ולפנים / ועצמה את עיניה והיה לה רב / וזהב / עד גדותיה / זהב", כך כתבה המשוררת יונית נעמן בשיר שהוקדש לחן שיש, תוך תיאור החיזיון, המבט הפנטסטי, הראייה המיתולוגית והציור הנדיב (בעין יפה) שמאפיינים את ציוריה של חן שיש. אך הציור של שיש לא רק מתאווה לעיניים אלא גם שהוא עצמו תאווה לעיניים, כלומר מרהיב, מושך ומפתה בחזותו, כמו הפיתוי הגן־עדני הנקשר לציוריה של שיש: ”וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל". הנה כי כן, לפנינו מערכת עשירה של עיניים, עולם של עיניים, עולם בתוך עיניים, עין בעין.