באר שבע הישראלית נבנתה על ידי המדינה כבירת הנגב וכסמל להפרחת השממה, ומשום כך היה לשפה האדריכלית, ובפרט למבנים המרכזיים בה, ממד סמלי, מעבר לחשיבות הפונקציונלית.

באר שבע הישראלית נבנתה על ידי המדינה כבירת הנגב וכסמל להפרחת השממה, ומשום כך היה לשפה האדריכלית, ובפרט למבנים המרכזיים בה, ממד סמלי, מעבר לחשיבות הפונקציונלית. הסגנון האדריכלי שנבחר היה הסגנון הברוטליסטי, סגנון אדריכלי שנולד במערב אירופה בשנות החמישים – בעיקר בצרפת ובאנגליה – ורווח בעולם כולו עד שנות השבעים.

המאפיינים העיקריים הם שימוש בחומרים חשופים (בצרפתית "בטון ברוּט" béton brut הוא בטון גולמי), עושר צורני ותעוזה צורנית, הן בתוכנית המבנה והן במעטפת שלו. בהשוואה לסגנון הבינלאומי שקדם לו (המוכּר כסגנון הבאוהאוס), שהתאפיין בחזיתות טיח לבנות חלקות ואחידות ובשימוש מינימליסטי בצורות גאומטריות, הברוטליזם ניכר בחזיתות אפורות ומחוספסות ובחֵירות פיסולית מוקצנת.

השפה הצורנית של הסגנון הברוטליסטי לא הייתה גחמה עיצובית של דור האדריכלים שקם אחרי מלחמת העולם השנייה וביקש למרוד בדור שקדם לו, אלא נבעה מתוך משנה סדורה ואתיקה אדריכלית. אתיקה שנואשה מהתקוות לעולם מתוקן ששררו באירופה טרם מלחמת העולם השנייה, וחיפשה אחר אותנטיות ואמת נטולת ייפיוף. הברוטליזם ביקש אפוא לבטא את האמת של המבנה ולא לכסותו בטיח; לחשוף את התהליך והמאמץ של הבנייה; ולהנכיח את חומרי הבנייה הפשוטים, ובראשם הבטון.

ּבשם אותם ערכים שאפו אדריכלי הברוטליזם ליצור דפוסים חדשים של מגורים משותפים שיבטאו את האידאלים של מדינת הרווחה, אך גם יעוררו את זיכרון הרחובות, הכיכרות והשווקים של האדריכלות הקדם-מודרנית. הם הציעו אדריכלות שלא תיתן רק פתרון למגורים, אלא תיצור קהילות שהמבנה חובק ומגדיר אותן. מבני הציבור הברוטליסטיים נועדו להאדיר את מדינת הרווחה הבונה עבור אזרחיה בתי חולים, אוניברסיטאות ובתי כנסת, אך ביקשו גם לדבר אל הציבור באמצעות מוטיבים סמליים ואף מונומנטליים, בשונה מהאדריכלות המודרניסטית המופשטת והמנוכרת.

הבנייה בסגנון הברוטליסטי אפיינה תקופה בבנייה הציבורית ברחבי מדינת ישראל ונתפסה אף כסגנון 'צברי' – מחוספס אך כן, כוחני אך בעל תעוזה. באר שבע מתבלטת כדוגמה ייחודית ומעניינת של הברוטליזם הישראלי והבינלאומי. מיטב האדריכלים הישראלים בני דור המדינה, בהם יעקב רכטר, רם כרמי, אלדר שרון, נחום זולוטוב, משרד לופנפלד-גמרמן, משרד יסקי-אלכסנדרוני ובהמשך משרד יסקי-גיל ומשרד נדלר-נדלר, ביקסון, גיל – כל אלו  בנו בבאר שבע פרויקטים חשובים בהרבה מאמץ ומחשבה. כיוון שהמדינה הייתה הגורם המרכזי שבנה את העיר, הנוכחות של הברוטליזם בבאר שבע בולטת ומרכזית יותר מאשר בערים ובמרקמים אחרים בישראל שפותחו בעיקר בידי המגזר הפרטי שלא נטה לבנות בסגנון זה. יתר על כן, הנוף המדברי, האקלים החם והתקדימים ההיסטוריים של בנייה במדבר הולידו מוטיבים אדריכליים ייחודיים שיצרו ניב מקומי רב ערך של הברוטליזם הישראלי והעולמי, כגון החזיתות האטומות והמחורצות של בית עיריית באר שבע, או מוטיב האוהל בבית הכנסת הבבלי.

מאז שנות השבעים וההפרטה שהחלה בהן, הוחלף הסגנון הברוטליסטי בגישות אדריכליות אחרות, ומבנים ברוטליסטיים רבים, בישראל ובעולם, זכו לביקורת נוקבת, זלזול ושכחה. יחד עם זאת, בעשור האחרון התעורר גל של עניין וסקרנות כלפי המורשת הברוטליסטית באדריכלות.

התערוכה "חלומות מבטון" מבקשת להעלות על נס את המורשת של הבנייה בבטון חשוף ובסגנון הברוטליסטי בבאר שבע, מתוך מטרה לעודד מורשת ארכיטקטונית ייחודית עבור העיר, שתשמש מקור לגאווה ולזהות מקומית. זאת ועוד, ההכרה באיכויות של המבנים בבאר שבע, לצד זיהוי הטעויות והכשלים שמלווים אותם, יכולים ליצור מערכת של עוגנים להתחדשות עירונית, שבה המורשת האדריכלית הקיימת היא נכס וזרז לתהליכים של רנסנס אורבני ותרבותי.